ארנסט האס (1986-1921)-אוסטרי. סטודנט לרפאה שפנה לצילום תעודה מקצועי לאחר מלחמת העולם השנייה. ממקום מושבו בניו-יורק עבד בכל חלקי העולם עבור מגזינים, כמו "לייף" ואחרים. הצטרף לסוכנות הצילום "מגנום" והיה צלם תמונות נייחות בהפקות סרטי קולנוע. נושאו העיקרי, אשר הקנה לו את פרסומו, היה צילום צבעוני של מראות עיר וכפר וכן צילומים מקרוב של צורות טבעיות כו'.

ג'ון הרטפילד (1968-1891)-גרמני שנולד כהלמוט הרצפלדה וכצעד של הפגנה פוליטית בחר לו ב-1916 את שמו האנגלי. היה צייר ואמן הפוטו-מונטאג'. בשנות ה-20 היה ממנהיגי הדאדאיסטים בברלין. כקומוניסט, ניצל את שיטת המונטאג' הצילומי לתמונות שער של מגזינים  ולכרזות, במטרה להילחם  בקפיטליזם ובמיליטריזם של שנות ה-30. בטכניקה זו גם השתמש לעטיפות של ספרים. גורש מגרמניה ב-1934 ושם לשם ב-1950 .

היה אמן, מעצב ועיתונאי גרמני, ממייסדי תנועת הדאדא הברלינאי. הוא יצר באופן מיוחד פוטוקולז'ים פוליטיים, והיה מעצב גרפי, צלם וטיפוגרף.

ג'ון הרטפילד נולד בשם הלמוט הרצפלד, אך הוא שינה את שמו לשם אנגלי כמחאה למלחמת העולם השנייה. הרטפילד למד אמנות בבית הספר המלכותי לאמנויות ואומנויות במינכן, ושם הוא נפגש לראשונה עם המעצבים המסחריים אלברט וייסגרבר ולודוויג הולווין, אשר השפיעו רבות על עבודתו. בשנת 1913 עבר הרטפילד לברלין ושם המשיך ללמוד בבית הספר לאמנות בעיר אצל ארנסט ניומן.

ב- 1917 ייסד הרטפילד ביחד עם אחיו וילנד הרצפלד בית הוצאה לאור – "מליק וורלג". שם הוא נהג לעסוק באיור ספרים ובעיצוב עטיפות, עבודות המשקפות את דעותיו הפוליטיות.

הרטפילד הושפע רבות ממהפיכת אוקטובר, והצטרף למפלגה הקומונסטית בשנת 1918. פוסטר משנת 1928 המבטא את תמיכתו הפוליטית של הרטפילד במפלגה הקומוניסטית הוא "ביד יש חמש אצבעות"; המפלגה הקומוניסטית הייתה חמישית ברשימת ההצבעה, והרטפילד השתמש במספר זה כסלוגן תעמולתי.

בשנות העשרים הצטרף הרטפילד לקבוצת הדאדא בברלין והיה הראשון שהשתמש בעבודות הפוטומונטז' והפוטוקולז' כאמצעי לביטוי עמדותיו הפוליטיות. לדבריו: "בעיות פוליטיות חדשות דורשות דרכים חדשות לתעמולה. למטרה זו, בצילום הכוח הרב ביותר לשכנוע". בשנת 1920 הציג הרטפילד את עבודותיו בתערוכת הדאדא הראשונה בברלין, תערוכה שבארגונה נטל חלק גדול.

המגזין AIZ – עיתון פועלים מאויר, העניק להרטפילד דרך קבע עמוד שלם להצגת עבודותיו הנוגעות לעניינים פוליטיים. דוגמה לכרזה מעיתון זה היא: "דיוקן עצמי עם נציב המשטרה" (1929). בכרזה נראה הרטפילד עצמו אוחז מספריים על צווארו של נציב המשטרה, והיא מבטאת את סלידתו העמוקה של הרטפילד לאדם התומך במפלגה הנאצית.

כל חייו נאבק הרטפילד בקפיטליזם, במלחמה ובנאציזם באמצעות הפוטומונטז'ים הסאטיריים שלו, שאותם עיצב כעטיפות ספרים וככרזות פוליטית. עבודה נוספת המביעה לגלוג על היטלר עצמו היא "המשמעות האמיתית של הצדעתו של היטלר" ("מיליונים מאחורי") (1932), שבה ניראה היטלר מצדיע, ומעליו מושטת לו ערמה של שטרות.

בשנת 1933 כאשר עלה היטלר לשלטון נאלץ הרטפילד לגלות מגרמניה. תחילה עברו הוא ואחיו לפראג, ולשם העתיקו גם את בית ההוצאה לאור, אך עם פלישת הגרמנים לצ'כוסלובקיה, עזב הרטפילד לאנגליה. אחיו, שלא קיבל אשרת כניסה למדינה, נסע לארצות הברית ושהה בניו יורק בזמן המלחמה.

באנגליה סבל הרטפילד מיחס עוין בשל היותו גרמני, אך הוא התמקד בעבודות שבוצע באופן עצמאי לכמה מגזינים. בכרזה "הידד, החמאה נגמרה" משנת 1935, נראית משפחה בחדר מעוטר בצלבי קרס זוללת בתאווה שרשראות וידיות של אופניים, גרזנים ומעדרים – בתגובה לממרתו של גרינג – "ברזל מחזק את הידיים".

בשנת 1950 חזר הרטפילד לגרמניה והתאחד מחדש עם משפחתו וחבריו.

עבודותיו של הרטפילד השפיעו רבות על עולם הפרסום. טכניקת הפוטומונטז' באה לידי ביטוי במודעות פרסום המודפסות במגזינים גם היום.

דיוויד היל (1870-1802)-צייר סקוטי בינונילמדי של נופים ודיוקנים. היה מייסד האקדמיה הסקוטית המלוכותי, משתתף קבוע בתערוכותיה ומזכירה במשך 40 שנה. כאשר הוזמן ב-1843 לבצע ציור היסטורי גדול מידות, שלל את דיוקניהם של 474 כמרים, נכנס לשותפות פורה ביותר עם הצלם והכימאי רוברט אדמסון.שב לעסוק בציור אחרי מותו בלא עת של אדמסון ב1848.

לואיס היין (1940-1874)-סוציולוג ומורה אמריקאי בשנים 1907-1901. החל לעסוק בצילום ב1905 כדי לחשוף ברבים את תנאי חייהם של מהגרים עניים, כורי פחם בפיטסבורג וכו'. תחום ההתמחות שלו בסוציולוגיה הוא ילדים . הצטרף כצלם לוועדה הלאומית לעבודת ילדים(1911)ותיעד בתצלומיו את ניצולם המזעזע של קטינים. היה צלם מטעם הצלב האדום האמריקאי במלחמת העולם הראשונה. בתקופה מאוחרת יותר  (ראשית שנות ה-50) תיעד הישגים חיוביים של הפועלים-לרבות בנייתו של ה"אמפיר סטייט בילדינג".

היין רואה בתצלומיו לא רק דיווח תיעודי אלא גם אומנות.

היין מוביל מהלך עם סטודנטים ומרצים באוניברסיטת קולומביה. הם בנו בית ספר ללימודי ערב שקראו לו "ביה"ס לתרבות" שהסטודנטים מעבירים שיעורים בחינם לפועלים/ נוער כדי לרכוש השכלה, ולשפר את מצבם הכלכלי.

תומס וודג'ווד (1805-1771)-אנגלי. בנו של הקדר הנודע ג'ושוע וודג'ווד. ערך ניסויים ראשונים מסוגם (1800) בצילום על נייר, או על עור בהם טיפל בתמיסת כסף חנקתי. הפיק פוטוגרמות  פרימיטיביות  של צללים, אולם לא הצליח לקבוע את בבואותיו.

תומס הצליח ליצור "תמונות שמש", בהניחו עלים אטומים לאור על משטח עור, שטופל תחילה בכסף חנקתי. כאשר נחשף העור לשמש, כהו חלקיו הגלויים לאור בהדרגה. הסרת העלים הותירה במשטח העור את צורתם הבהירה יותר. בהיות החומר רגיש לאור גם לאחר בנתכהה באור השמש, יכול היה וודג'ווד לבחון את תוצאות ניסויו רק לאור נרות קלוש, כדי למנוע את המשך ההתכהות.

עד יום מותו 1805 לא הצליח וודג'ווד לשפר את התהליך.

מיינור וואיט(1976-1908)- משורר אמריקאי בעל תואר אקדמי בבוטניקה (1933).למד צילום במהלך עבודתו, שכללה צילום שקופיות מבעד למיקרוסקופ.עבד בצילום יצירתי עבור works progress administration (1938). ניהל מרכז לאומנות (1940)והחל ללמד בו צילום. לאחר מלחמת העולם השנייה, למד תולדות האומנות ונמנה עם הצוות של בומונהד ניוהול, מי שהיה מנהל אגף הצילום במוזיאון לאומנות מודרנית בניו-יורק.

לימד באקדמיה לאומנות פלסטית בקליפורניה והרבה בביקורי עבודה אצל וסטון בסוף שנות ה-40. צילום "סדרות" של הדפסים מקוריים, שפורסמו בתיק עבודות והכילו בעיקר תצלומי נוף וצילומים מקרוב של צורות טבעיות. החל משנת 1952 היה עורך ומו"ל של כתב העת "אפרצ'ור (מיפתח). לימוד במכון הטכנולוגי של רוצ'סטר בשנים 1964-1955 ובמכון הטכנולוגי של מסצ'וסט  בשנים 1973-1965. פירסם ספרים על הטכניקה של הצילום וכן מבחר עבודות בעלות סגנון מיסטי ובהן "המקבילים". האמין שניתוח חזותי והגות, הם הגרעין של הצילום.

בשנות ה-50 וה-60 כשקלאהן הקים את המחלקה לצילום באוהאוס בשיקגו.

למד קורס אצל אנסל אדאמס,מיינור היה אמריקאי כתוצאה מהקורס התחיל לצלם ב4X5,גר ברוצ'סטר והתחיל לצלם נופים.

למד תולדות האומנות אצל בומונהד ניוהול-שהיה האוצר הראשון במומה.

מקים קומונה,הוא חייב אנשים להיות בקומונה לכל התהליך,לא לקח שכר לימוד, היה סדר יום נוקשה ומוקפד,היו מסעות קיץ שנוסעים באמריקה,צילמו בפורמט 4X5 נופי התבודדות-התנתק מאורח חיים יומיומי.

וואיט הוציא ספר" גילוי דעת,מסרים והתגלויות"-ספר ענק שכתב תהליכי לימוד,צורות אסתטיות לצילום,ושאמור לקחת אותך למקומות רוחניים.

הקים את המגזין" אפרדור" שנכנס לאחד המגזינים המובילים בעולם,המוטו היה להמשיך את שטיגליץ,מיינור הציג גם אצל שטיגליץ.

נהיה לימים האוצר של המוזיאון לצילום של אוסטמן קודאקי.

לימד ב R/I/T  . הגלרייה בעיקר עסקה במחקר היסטורי של תולדות הצילום. היו למיינור נטיות להפשטה (שנות ה-50 אסכולת ניו-יורק, ג'קסון פולוק ורודקו) .

היה מושפע מ-2 שטיגליץ ואנסל אדאמס- היה לא סוריאליסטי,לא דגל בטרנספורמציה-אלא זה משהו שהופך תהליך של הפשטה,של זיכוך ניקיון ולהתנתק מהמציאות.

אדוארד וסטון (1958-1886)-אמריקאי שלמד צילום במכללת אילינוי (1908). בשנת 1911 פתח אולפן לדיוקנאות וזכה (1917-1914)בפרסים רבים ובהוקרה עבור תצלומיו רכי המיקוד ובעלי הסגנון הציורי. עבד במשך שנתיים בסטודיו לדיוקנאות במכסיקו סיטי והחליט להציג את  עבודות צילום של צורות טבעיות בסגנון ה"ישיר".

היה הראשון להשתמש במצלמה טכנית במידות  10X8 אינטש (25X20 ס"מ). יחד עם בנו ברט, פתח ב 1928 סטודיו לדיוקנאות בסן-פרנסיסקו. היה חבר מייסד בקבוצת F64" (1932).מלגה לקרן גוגנהיים אפשרה לו לסייר ולצלם ברחבי מערב ארה"ב (1938-1937). ערך מסע במדינות הדרום והמזרח בארה"ב (1939). תערוכות עיקריות: ניו יורק (1946) ופריס (1950). חלד לצלם ב1947 כאשר לקה במחלת הפרקינסון.

ויליאם פוקס טלבוט (1877-1800)- בעל אחוזה אנגלי, מדען וחבר הפרלמנט הבריטי, שהמציא את תהליך הנגטיב-פוזיטיב בצילום.הפיק את נגטיב הנייר היציב הראשון (1835)בצורתו המשופרת, נשרם תהליך הקלוטייפ כפטנט ב-1841. היה צלם בעל כשרון חזותי וחלוץ השעתוק הפוטומכני בצורתו ההתחלתית. בשנת 1844 פרסם את הספר הראשון ("עפרון הטבע") שאויר בהדפסי צילום שהודבקו בו ידנית.

ב1834  הוא ערך ניסויים בנייר כתיבה, שנטבל בתמיסת כסף כלורי, יובש ונחשף לשמש מתחת לעצמים שטוחים כמו פיסות בד ועלים.כמו בניסויים של וודג'ווד כהו מלחי הכסף באזורים שנחשפו לאור.

טלבוט הגיע ל-2 הישגים חשובים: ראשית הוא מצא,שביכולתו למנוע את המשך התכהותה של הבבואה, ע"י טבילת הנייר בתמיסת מלח בישול מרוכזת לאחר החשיפה, ושנית הוא גילה שיוכל להדפיס נייר נוסף רגיש לאור וכך לקבל הדפס פוזיטיבי.

כשטלבוט היה בן 33, הוא בילה חופשה באיטליה ואז כשהתבונן "בקמרה אובסקורה"

("חדר האפל"-קופסה סגורה , עם חור זעיר באחד מדפנותיה, שדרכו עובר האור ומקרין את התמונה שלפניו על הדופן הנגדי במהופך).

6 שנים אח"כ המציא את תהליך הצילום , שבו מפיקים תחילה את תשליל התמונה ואח"כ עושים ממנו תדפיס. התהליך הזה משמש אותנו עד היום.

דורותיאה לאנג (1965-1895)- אמריקאית שלמדה צילום אצל קלארנס וייט  ופתחה סטודיו לצילום דיוקנים בסן-פרנסיסיקו (1919). בשנת 1934 הצטרפה ל"קבוצת F64" מתוך דאגה לגורל המובטלים בשנות השפל, השתתפה בפרויקט מחקרי על פועלים נודדים וצילמה לאחר מכן את תמונותיה המפורסמות ביותר. התמונה הידועה ביותר שצילמה, הידועה בשם "אם נודדת" הייתה התמונה השישית שצילמה לאנג במסע חפוז למאהל פועלים חקלאיים בקליפורניה. היא עברה בתחילה על פני המאהל מבלי להכנס אליו, אך לאחר עשרים דקות שבה על עקבותיה. השמועה אומרת שהילדים שבתמונה הסבו מבטם, שכן לא יכלו להפסיק לחייך ולצחוק מפני המצלמה, אך אף אחת משש התמונות האחרות אינה מראה את הילדים מחייכים או צוחקים. לאנג ביקשה מהם להסב מבטם על מנת לתת לתמונה מראה קודר ומיואש. בשנת 1960 סיפרה לאנג כי:

"ראיתי את האם המיואשת והרעבה, וניגשתי אליה כנמשכת אל מגנט. איני זוכרת איך הסברתי לה את נוכחותי או את נוכחות המצלמה, ואיני זוכרת כי היא שאלה אותי שאלה כלשהי. צילמתי חמש תמונות, כשאני מתקרבת והולכת מאותו הכיוון. לא שאלתי אותה לשמה או לסיפורה. היא סיפרה לי את גילה, שלושים ושתיים שנים. היא אמרה שהם חיו מירקות קפואים שנקטפו מהשדות הסמוכים, ומציפורים שילדיה הרגו. היא מכרה את צמיגי מכוניתה על מנת לרכוש מזון. היא ישבה שם, באוהל הרעוע עם ילדיה מסביבה, ונראה היה לה שתמונותי יסייעו לה, ולכן היא סייעה לי. היה בכך שוויון מסוים."

כאחת הצלמים הראשיים בצוות המינהל לביטחון חקלאי (1935). במלחמת העולם השנייה תיעדה את גירוש האמריקאיים ממוצא יפני למחנות בארה"ב. לאחר מכן, הייתה צלמת נודדת והפיקה כתבות צילום רבות על קהילות אמריקאיות  ואחרות. כתבותיה התפרסמו ב"לייף" ובמגזינים דומים. לאנג טוענת כי ג'וליה מרגרט קמרון היא האמא הרוחנית שלה, היא מפתחת רגישות לנשים ,לפמיניזם, בעלת תפיסה אסטטית.  היא מצלמת תחנות דלק, חוות,שלטים,אינדיאנים (מסתובבת רבות במערב).

בעלה הראשון של לאנג היה הצייר הידוע מיינרד דיקסון. בעלה השני היה פול שוסטר טיילור, איש מדע המדינה ששיתף עמה פעולה במסעי התיעוד שלה. הוא שצילם את תמונתה הידועה על גגה של מכונית כשהמצלמה בידה.ב-1952 הייתה לאנג בין מייסדי המגזין "אפרטור". ב-11 באוקטובר 1965 מתה לאנג בסן פרנסיסקו בגיל 70.