מצלמת נקב היא מצלמת החריר, מתבססת על העיקרון האופטי של ה"קמרה אובסקורה" היא הלשכה האפלה".

עקרון הפעולה: כל גוף מקרין אינסוף קרניים לאינסוף כיוונים. בידוד קרניים באמצעות חריר הממוקם על אחד מהקירות של תא אפל תוביל לקבלת הבבואה על גבי הקיר שממול לחריר.

איכות הבבואה בבואת מצלמת הנקב תתקבל מטושטשת והפוכה למעלה למטה וימין שמאל – על פי רוב תתקבל גם מוקטנת.

קמרה = חדר

אובסקורה = אפל

קמרה אובסקורה =לשכה אפלה

קיצור תולדות מצלמת הנקב: עקרון הפעולה של מצלמת הנקב נזכר ונשכח מספר פעמים לאורך ההיסטוריה. לראשונה נזכר עקרון זה ע"י אריסטו במאה ה4- לפני הספירה. אריסטו השתמש בלוח מחורר על מנת לצפות בליקויי חמה. השימוש בעקרו זה בכדי לצפות בליקויי חמה הוזכר מספר פעמים ונכתב אודותיו בפרוטרוט ע"י המדען אל-חסן במאה ה11-.

עם תקופת הרנסנס והשאיפה בציור להתחקות אחר המציאות בצורה המדויקת ביותר, עם הצורך ללמידת פרספקטיבה- ציור בעומק התגלתה הלשכה האפלה ע"י לאונרדו-דה-וינצ'י.  הלשכה הייתה חדר גדול בו יכול היה לעמוד אדם ולהעתיק את הבבואה המתקבלת על הקיר.

עם הזמן השתכללה הקמרה אובסקורה, החדרים נעשו קטנים יותר. נוספו להם עדשות במקום חריר על-מנת לקבלת בבואה חדה. נוספו להם מראות בזווית 45 מעלות וזכוכיות חלביות כך שהצייר לא היה צריך לשבת בתוכן.

השימוש בקמרה אובסקורה למטרות ציור היה עד למאה ה19- עם גילויי חומרי הצילום ולאחריהם. עם המצאת הצילום שמו חומר רגיש לאור בגב הקופסה וחשפו אותו לאור. משך החשיפה ערך מספר שעות.

ניספור נייפס: "נוף מחלון בלה-גרא", התצלום הראשון בהיסטוריה (ששרד), סביבות 1826. צולמה מקופסת תכשיטים ששימשה מצלמת נקב