כשאני עומד מול תלמידים ומזכיר את המילה פילם הם לא כל כך בטוחים למה אני מתכוון. עד לא מזמן, כמעט כלום במונחים היסטוריים, לקח לנו לעיתים חודשים לסיים את הפילם במצלמה, מי זוכר שאת הצילומים האחרונים היינו מצלמים "סתם" רק כדי לסיים את הפילם כדי לשלוח לפיתוח. פיתוח תוך שעה נשמע אז אמריקה, שיא הטכנולוגיה.
ההתפתחות הטכנולוגית יצרה לנו הזדמנות להפקת דימויים זמינה, נגישה, ללא עלות ובלי מאמץ מיוחד שמאפשרת בכל רגע נתון לשלוף סמארטפון ולצלם תמונה באיכות טובה, לערוך כרצוננו, ולהעלות אותה מיידית לרשת. לעיתים איכותה עומדת בקו אחד ואף עולה, על איכות הצילום של צלם שלמד את המקצוע שנים רבות, הודות "לעין טובה" ולתוכנות קלילות ואפליקציות שהפכו את התהליך הארוך והמתיש של עיבוד התמונה בפוטושופ לקליק אחד פשוט.
הצילום אם כן הפך לאמצעי עממי זמין ופשוט להפעלה. החברה צורכת תרבות חזותית ישר לווריד, אנחנו מכורים. לצילום תפקיד מרכזי ורב השפעה על חייינו. נראה שהחברה האנושית פשוט לא תוכל לתפקד ללא כל אמצעי הצילום היום-יומיים. השפה המילולית, הכתובה נדחקה לקרן זווית והשפה החזותית, האינסופית, הבלתי אמצעית הפכה לשפה בה אנחנו 'מדברים' כיום, לפחות הדור הצעיר ביננו.
הצילום ושיתוף התמונות הפך בעידן הרשתות החברתיות לאובססיה חולנית כמעט. מדוע אנחנו מצלמים כמעט כל דבר בחיינו ורצים להעלות ולשתף בפני כולם? כשכל אחד מאיתנו יתחבר בפעם הבאה לפייסבוק, הוא יגלה שרוב הפיד שלו מלא בתמונות. תמונות של אוכל, של מקומות, של חברים. תמונות שמקושרות למקומות ומתויגות לאנשים. חגיגה לעיניים.
נראה שהחברה האנושית בתחילת האלף השלישי כופה עלינו חיים של וידוי מתמיד, של ערטול עצמי, של חשיפה מרצון של האני שלנו בפני הרבים. ואכן, בהתבוננות ממושכת ברשת החברתית, נראה שהתיעוד והשיתוף של חיי היום-יום השגרתיים שלנו, הספונטני כביכול, הפך כבר מזמן להתנהגות כפייתית כמעט, בדומה לווידוי שמקורו בווידוי הדתי בפניו של הכומר, המשכו בווידוי על ספת הפסיכולוג ושיאו אולי בווידוי הטלוויזיוני של תוכניות הריאליטי. האדם, כיום, זקוק לתבנית שתגיד עליו את "האמת" שתיתן לו לייק על פעילויותיו השגרתיות, תמונותיו וחוויותיו והרשת החברתית מספקת לו את הפלטפורמה לאחות את עצמו מחדש כאדם שלם.
בעידן שבו האדם נמצא יותר ויותר בביתו וההקשרים החברתיים התעוותו וצומצמו, רק להעיף מבט על ילדנו שנמצאים שעות רבות מול מסך המחשב, הסמארטפון, הטאבלט, היכן "השכונה" מפעם? דווקא אז מתעוררת בנו התשוקה לחיי חברה, ובעיקר הרצון להציג את עצמנו כיצורים חברתיים שמקובלים על הבריות. בחברות הקדומות חיו האנשים בקבוצות, בקהילות, בקומונות. זו הייתה צורת החיים היחידה שהכירו. גם כיום אנחנו עדיין כבולים לטבע החברתי של המין האנושי כמן ברירת מחדל, כמשהו מובנה בדי.אן.איי שלנו. תחת קטגוריה זו נמצא ברשת החברתית תמונות של מסיבות, חגיגות ואירועים חברתיים ומשפחתיים המתויגות על ידי המשתמש עצמו בזמן אמת. בנוסף לצורך להחצין סגנון חיים נהנתני, יש כאן רצון להציג את החברתיות האובדת בתוך החיים המודרניים.
חברה נעשית "מודרנית" כאשר היא מתחילה ליצור ולצרוך תמונות. התמונות הן תחליף נחשק לחווית המקוריות והן נעשות למצרכים הכרחיים לבריאות הכלכלה, ליציבותו של המבנה החברתי ולחיפוש האושר הפרטי. במילים אחרות, הפכנו לחברה המעדיפה את אשליית הצילום על פני המציאות.